לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה
שמור וזכור בדבור אחד
השמיענו אל המיחד
ה' אחד ושמו אחד
לשם ולתפארת ולתהלה
לקראת שבת לכו ונלכה
כי היא מקור הברכה
מראש מקדם נסוכה
סוף מעשה במחשבה תחלה
מקדש מלך עיר מלוכה
קומי צאי מתוך ההפכה
רב לך שבת בעמק הבכא
והוא יחמול עליך חמלה
התנערי מעפר קומי
לבשי בגדי תפארתך עמי
על יד בן ישי בית הלחמי
קרבה אל נפשי גאלה
התעוררי התעוררי
כי בא אורך קומי אורי
עורי עורי שיר דברי
כבוד ה' עליך נגלה
לא תבשי ולא תכלמי
מה תשתוחחי ומה תהמי
בך יחסו עניי עמי
ונבנתה עיר על תלה
והיו למשסה שאסיך
ורחקו כל מבלעיך
ישיש עליך אלהיך
כמשוש חתן על כלה
ימין ושמאל תפרצי
ואת ה' תעריצי
על יד איש בן פרצי
ונשמחה ונגילה
באי בשלום עטרת בעלה
גם ברנה ובצהלה
תוך אמוני עם סגלה
בואי כלה בואי כלה
בואי כלה שבת מלכתא
אחד מפיוטי השבת המוּכרים והאהובים הוא 'לכה דודי', הנאמר בתפילת קבלת שבת ביום שישי בערב.
כתב אותו במאה השש-עשרה המקובל רבי שלמה אלקבץ, שנולד בסלוניקי ונסתלק בצפת. בקריאה פשוטה, הפיוט הזה מהלל את השבת, וקורא לנו לצאת לקבל את פניה, כחתן היוצא לקבל את פני הכלה. אך למעשה זה פיוט שנכתב על אדני הקבלה, והוא צופן בתוכו סודות עמוקים, ומתאר את עליית העולמות הרוחניים ביום השבת. משום כך קבע גדול המקובלים, האר"י ז"ל, כי יש להכליל את הפיוט הזה בסידור התפילה, ובכוח סמכותו הגדולה נתקבל הדבר בכל קהילות ישראל, אשכנזים וספרדים כאחד.
בפיוט הזה כלולים גם מוטיבים עזים של נבואות הגאולה. אנו קוראים לשכינה הקדושה – "קומי צאי מתוך ההפכה, רב לך שבת בעמק הבכה" – דיי לך לשרות בגלות. הגיע הזמן לצאת לגאולה. לכנסת ישראל אנו קוראים: "התנערי מעפר, קומי! לבשי בגדי תפארתך, עמי!". זו קריאה ליהודים להתנער מן העפר והאבק שמכסה את האוצרות שבתוכם. ללבוש את בגדי התפארת האמיתיים שלנו. להיות מי שהננו באמת. וזה יקרה "על-יד בן-ישי בית הלחמי" – משיח צדקנו, נצר לדוד המלך, שנולד בבית לחם (הביטוי "יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי" מופיע בשמואל-א טז,א).
המשיח מוזכר שוב בבית שלפני האחרון, הנפתח במילים "ימין ושמאל תפרוצי". הפייטן שאב כאן השראה מהפסוק בישעיה (נד,ג) "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי". המשיח מכוּנה כאן "איש בן פרצי", כי הוא יהיה מצאצאי פרץ, בנו של יהודה, וכמו-כן יפרוץ את גדרות הגלות ויביא גאולה לעם ישראל ולעולם כולו. הפיוט הנפלא הזה מוּשר בקהילות ישראל במנגינות רבות ומגוּונות.
בחסידות חב"ד לא הייתה מנגינה מיוחדת וקבועה לפיוט, וכל חזן בחר לשיר אותה במנגינה חב"דית שבחר. אחת הנעימות המקובלות בקהילות חב"ד בשנים האחרונות היא זו שהושרה לראשונה בכינוסי ילדי 'צבאות השם', בהשתתפות הרבי, ומשם אומצה גם לנעימת הפיוט 'לכה דודי'.