כִּי אָנוּ עַמֶּךָ וְאַתָּה אֱלֹקֵינוּ. אָנוּ בָנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ.

הפיוט "כי אנו עמך" (שלא ידוע מי מחברו) נאמר בכל אחת ואחת מחמש התפילות של יום הכיפורים (בחלק הנאמר עם החזן).

הפיוט מבטא מגוון של מערכות יחסים, קשר וקרבה, בינינו ובין הבורא. המילים הפותחות את הפיוט הן "כי אנו עמך ואתה א-לוהינו, אנו בניך ואתה אבינו". יש כאן ייצוג לשתי מערכות יחסים: האחת, עַם העומד מול מלכו וא-לוהיו; והשנייה, בנים המתרפקים על אביהם.

משני הדימויים האלה נגזרים שני סוגי רגשות שאנו חשים כלפי הבורא – יראה ואהבה. אנו עומדים מול מלך העולם ביראה, אך גם מרגישים כלפיו אהבה, כי אנו בניו והוא אבינו.

את הלחן של הניגון הזה לימד הרבי מליובאוויטש בשמחת תורה תשי"ז (1956). זה היה אחרי ההקפות, שנסתיימו בשעה 4:30 לפנות בוקר. הקהל ישב לאכול במהירות את סעודת החג, וכעבור זמן קצר הרבי נכנס לרחבת הסוכה, מזג כוסית 'משקה' לכל מי שקיבל עליו להוסיף בלימוד החסידות בשנה החדשה, ולימד את הניגון "כי אנו עמך".