אֵ-לִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹקַי אֲרוֹמְמֶךָּ.

אם אני לא מסוגל להסתכל לך בעיניים, אני לא מסוגל לומר לך תודה אמיתית. היכולת להודות על טובה קשורה ליכולת להודות על האמת.

בלחן מתרפק אנחנו מודים. מודים שבלעדיך אנחנו לא יכולים. מודים מקרוב, מכל הלב, מחובקים, ובמקום לקרוא לך א־לוהים רשמי, קוראים לך א־לי, אישי. אינטימי. לא רק א־להים של עולם ומלואו ומיליארדים של יצורים. א־לי אתה. כמה פשוט.

למי שתקוע בפוזה חיצונית, להתרפק עלול לאיים כמו להתפרק. הניגון מציע לנו להסכים להרפות מתדמית המצליחן והכל־יכול, להיות נזקק לאהבה, נזקק לעזרה. למסור את ההגה, לעצום עיניים ולהניח את הראש על הכתפיים שלך. הכל בסדר. אני לא שולט, זה גדול עלי ואתה דואג לי.

אם ממיסים את הקושי, אם עוקפים את הרשמיות, להודות לך זה הכי מתוק בעולם.