כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים; צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים, לְאֵל חָי, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים.
להתגעגע לאלוקים כמו למים זה לפגוש אותו מהעצמֹות. במקום לחשוב עליו פנטסטי, אדיר, גורד שחקים, אנחנו רוצים אותו כמו באר מים עמוקה. שקטה. משתוקקים עמוק במקום גבוה.
כשאני מת מצמא אני מתגעגע אליי, רוצה לחיות. להתגעגע לאלוקים כמו למים זה לראות אותו פשוט. טעם החיים.
לערוג זה לצעוק. אפשר לצעוק לאלוקים כמו שאפתן שרוצה להעפיל על הר, כמו קרייריסט שרוצה לכבוש. אבל אפשר לצעוק אליו אישי, נוגע. לנהום כמו חיה שרוצה לשתות. לצעוק באינסטינקט.
מתי בפעם האחרונה התגעגעת? מתי בפעם האחרונה צרחת את עומק הנשמה?