הוּא אֱלֹקֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית בְּקָרוֹב וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר: הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כִּבְרֵאשִׁית, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים

‍

האופטימיות היהודית לא יודעת גבול. למה?

חברות הביטוח מתפרנסות היטב מהחרדות של כולנו. גם אם ברגע זה אתה וילדיך, המכונית, הדירה ומכונת הכביסה מתפקדים, שמחים וצוהלים, לך תדע מה יקרה מחר. אוי ואבוי, אוי אוי אוי, כמה רע עלול להיות מחר... הביטוח יוצר סוג של נחמה, כאילו הוא יכול לשמור לנו על החיים או לפחות לייצר להם חלופה, כאילו שהוא הביטחון שלנו. זו טעות מרה ויקרה. לא נמצא את הביטחון בחוץ כל עוד הוא לא ישכון בלבנו פנימה.החרדה העמוקה ביותר היא מן הלא-נודע. הלא-נודע מרגיש לנו כמו שקית ברוח, כאילו אנחנו כלי משחק בידי כוחות עיוורים שמהתלים בנו כרצונם. אפשר לצאת מן החושך הזה ולהחליף את המבט החרד בביטחון עמוק. בורא העולם אוהב אותנו, מנהיג אותנו, רוצה אותנו ועושה הכל אך ורק לטובתנו.הוא משגיח על כל אחד מאיתנו באופן אישי, יודע כל פרט ומרגיש אותו בדיוק כמונו. הואכל יכול ואוהב ללא גבולות, מה שיוצר את ההנחה היהודית האלמותית: כל מה שאבינו שבשמים עושה – הכל לטובתנו! אין שום מצב אחר.הלב מלא בביטחון, העולם איננו הפקר, עלה אחד לא ינשור מהעץ אם לא יהיה זה הדבר הנכון ביותר. וכך, בניגון של שמחה וביטחון, שרים בתפילת השבת והחגים: "הוא יושיענו ויגאלנו שנית בקרוב, וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי לאמר: הן גאלתי אתכם, אחרית כבראשית להיות לכם לאלוקים". בכל המצבים, לאורך כל ההיסטוריה הלא פשוטה שלנו, ידעו כולם שהגאולה בוא תבוא. בטוחים במאת האחוזים באבא שמצעיד וצועד עמנו אך ורק אל המקום הכי טוב. בסוף יהיה פה משיח.