אֵל אָדוֹן עַל כָּל  הַמַּעֲשִֹים, בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָּל הַנְּשָׁמָה, גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם, דַּעַת וּתְבוּנָה סֹבְבִים הוֹדוֹ:

הַמִּתְגָּאֶה  עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה, זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ, חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ:

טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵינוּ, יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְֹכֵּל, כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם, לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל:

מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ, נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם, שְֹמֵחִים בְּצֵאתָם וְשָֹשִֹים בְּבוֹאָם, עֹשִֹים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם:

פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ, צָהֳלָה וְרִנָּה  לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ, קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר, רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה:

שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם, תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה, שְֹרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ:

אחד הפיוטים העתיקים ביותר בסידור התפילה שלנו הוא "אֵ-ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים", הנאמר בתפילת שחרית של שבת.

שמו של מחבר הפיוט אינו ידוע. מכיוון שהפיוט כבר מוזכר בספר הזוהר, יש להניח שהוא נכתב בארץ ישראל בימי המשנה, כחלק מברכת 'יוצר' שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.

הפיוט בנוי לפי סדר אותיות האלף-בית, מתחיל בא' ("אֵ-ל אָדוֹן") ומסתיים בת' ("תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה"). הוא לא נכתב בחרוזים, אבל שקול במשקל המילים.

תוכנו עוסק בשירת המלאכים לכבוד בורא העולם וכמו-כן בתיאור גדולתו ביצירת המאורות. צפונים בו גם סודות קבליים.בקהילות ישראל נהוג לשיר את הפיוט יחד, במהלך התפילה, ומנגינות רבות חוברו לו במרוצת הדורות.

בחסידות חב"ד לא נקבע לחן מיוחד לפיוט, והחזנים נוהגים לשזור אותו בתוך אחד מניגוני חב"ד, לפי טעמם.השיר המוגש כאן הוא הנפוץ יותר בקהילות חב"ד ברחבי העולם. במקורו הוא ניגון ריקוד, שחיברו חסידי חב"ד בניקולייב, עיר הולדתו של הרבי מליובאוויטש.