דַּרְכְּךָ אֶלֹקֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ, לַרָעִים וְלַטּוֹבִים וְהִיא תְּהִילָתֶךָ. לְמַעַנְךָ אֶלֹקֵינוּ עַשֵׂה, וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עַמִידַתֵנוּ – דַּלִּים וְרֵקִים.
אלוקים נתן לנו המון משימות, אבל לקח בחשבון שנסתבך בדרך. הוא יודע כמה קשה לנו, והוא צולל אל תוך נבכי האישיות הצרה שלנו ומבין את הסיטואציה מבפנים. רק בגלל זה אנחנו מסוגלים לבקש ממנו רחמים.
דרכך אלוקינו להאריך אפך – אתה רגיל לא לכעוס עלינו גם כשמגיע לנו. אתה ממתק את הכעס ומגדיל לנו את האשראי. לרעים ולטובים – לרעים אתה ממתין בסבלנות, וגם לטובים: לטובים הקטנים שיכולים לגדול ולהיות טובים הרבה יותר, לטובים שמלאים בזיוף של שביעות רצון עצמית הגורמת להם לדרוך במקום, וגם לטובים המכווצים בדעתם ובטוחים שהם בכלל רעים... על כולם אתה רגיל לחמול.
והיא תהילתך – כשאנחנו מהללים את אלוקים על ניסים ונפלאות, אנחנו פוגשים אותו גדול. כשאנחנו רואים אותו דרך החמלה והרחמים, אנחנו מהללים אותו מזווית שונה, ומודים לו על שעם כל אינסופיותו הוא מתחשב בחולשותינו.
למענך אלוקינו עשה, ולא לנו – פדיחה שנצדיק את הפאשלות שלנו ושנבקש את רחמיך למעננו, מי אנחנו בכלל?! אבל אתה אוהב אותנו באמת. הסיפור שלנו נוגע לך באופן אישי, נכון? אז תעשה את הטובה הזאת למענך, למען אהבתך. ראה עמידתנו דלים וריקים – מולך אנחנו חשופים לחלוטין. תראה אותנו, מוכנים להודות בהיותנו פגיעים וחלשים, דלים וריקים. אנחנו מקלפים את הפוזה שלנו, ומייחלים שתסכים להיכנס לתוכנו.
כשאנחנו מלאים, אין מקום בלב שלנו לאף אחד. כשאנחנו ריקים, הלב נפתח, הרבה רעל מתנקז החוצה, וקרן אור זכה חודרת פנימה.