אז נברח לאיזה סרט. זה לא יעזור. אחרי שעתיים של בידור, נחזור לעולם האילוצים.
האילוצים מקיפים אותנו מכל צד. אנחנו מוכרחים לטפל בארנונה, חייבים להזמין אינסטלאטור, להסתדר עם פקח החנייה ועם הבוס בעבודה. בתי הספר מלאים בתלמידים שהמסגרת מחייבת אותם. הצבא מלא בחיילים שלא שאלו אותם. אילוצים זה לא משהו שולי בחיים.
ואיך משתלב בורא העולם בחיים בהם שורר מתח תמידי בין רוצה לצריך? הוא משתלב במדויק על פי נוסחת "אבינו מלכנו": אבא זה רוצה. מלך זה צריך. אבא זה חופש. מלך זה מוכרח.
אם א־לוהים יהיה רק אבא מפנק ומכיל, נקודת מפלט מצרות החיים, נישאר בודדים בעולם האילוצים. הוא לא יהיה איתנו שם. בדיוק מהסיבה הזאת הוא גם "מלכנו" ולא רק "אבינו". כשהוא מוכן להיות המלך שלנו, המאלץ שלנו, הוא הופך להיות המחלץ שלנו. ממציא האילוצים לא נאלץ אף פעם. אצלו נובע הכל מרצון חופשי. כשאבינו הוא המלך שלנו, הוא מוציא אותנו ממערכת המינוחים שלנו והופך את החישוק לחשק, ואת הצריך לצורך.
לגלות שאבינו ומלכנו הם בעצם אחד זה לחבר את הבחירה והתשוקה אל הכללים והמסגרת המחייבת ובכך לצאת לדרך חדשה.
שמעו איזה שיר געגועים למלכנו מתנגן פה. אף אחד לא מתגעגע למוסדות השלטון, אבל מלכנו שלנו איננו סתם שליט או רודן, הוא אבא.
אוהבים אותך מלכנו. אין לנו שום מאלץ מלבדך, אדון החופש הגדול.