אך לאלוקים דומי נפשי כי ממנו תקוותי, אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט.
"תנועות ניגון זה משמשות כעין גשר המעביר את האדם מגשמיותו וענייניו לאוירה מעולה וסביבה של קדושה. מבבא לבבא מתגבר הרגש, שמפשיר הכפור והגלידה ומחמם הנשמה בגעגועים של מעלה", כך נכתב בספר הניגונים ונדמה שאין הגדרה קולעת מדברים אלו הממצים את מהותו של הניגון המיוחד על מילות הפסוק מפרק ס"ב שבתהלים.
על פי אחת המסורות הלחן הוא עתיק, עוד מימי האדמו"ר הזקן בעל התניא.