נריה מויאל
נִיֶע זשוּרִיצִי כְלאָפְּצִי, שְׁטָאָ אִיז נאַמי בּוּדיעֶט, מִי פּאַיעֶדעֶם דאָ קאַרטשינקו, טאַם אִי וָודְקָא בּוּדִיֶעט.
לא לדאוג חבריא יש הרבה ממה לדאוג. נראה שאף פעם לא נגיע לחוף מבטחים. הדרך הזאת מלאה מהמורות, בורות ופיתולים. לא סביר לא להתייאש, אבל בכל זאת.
עוד נשוב אל הפונדק עוד לפני שתגיע ליעד, מחכות לך תחנות נעימות בדרך. לא בכל רגע קופצים עליך שועלים. בפונדק אתה מוגן, מוזן ואפילו נינוח דייך בשביל לשתות לחיים. איפה ישנן תחנות התרעננות בחיינו? בשבת אפשר למצוא מקלט מהשבוע הסואן, התפילה יכולה לשמש מפלט מהדיבור הסתמי שמשטיח את החיים. וגם, ולזה התכוונו החסידים: כשחסיד מגיע לרבי שלו הוא מרגיש שהגיע למעיין של מים מתוקים.
נרווה שם צימאוננו הניגון הקופצני הזה מביט בחיוך בחוויות שאינן תמיד מתוקות ומזהה בהן את פעימות החיים. כשאנחנו מזיעים בדרך והעגלה מיטלטלת, אנחנו עלולים לקבל בחילה.
המעברים משאיפה לנשיפה ומצמא לרוויה אינם נותנים מנוח וחורשים את מצחנו בקמטים, אבל מבט מלמעלה יכול לראות בחסרים ובמילויים את מנוע החיים. הצמא גורם לנו לא להסתפק בקיים ולהמשיך לחפש את עצמנו ואת אלוקים. זה לא מצחיק, אבל זה מאוד שמח: לא לדאוג חבריא, עוד נרווה את צימאוננו!