ישי ריבו
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
שיבנה בית המקדש - יצירת חזנות מפורסמת של החזן ישראל שור (1886-1935), בעלת מספר גרסאות המבוצעות בפי גדולי החזנים - יוסל'ה רוזנבלט, משה קוסביצקי ועוד, על המלים של התפילה: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך".
הרבי מליובאוויטש אהב את הניגון וביקש לנגנו בהזדמנויות רבות. בפעם הראשונה שניגנו את הניגון אמר הרבי "שתוכן תפילה זו קשור עם השמחה הכי גדולה - "שמחת עולם על ראשם" שתהיה בגאולה העתידה - לכן תאמר תפילה זו באופן של ניגון - בניגון הידוע ומורגל אצל רבים מבני ישראל, כי נוסף על זה שתיבות הנ"ל שייכים לכל אחד ואחד מישראל, הרי סוף כל סוף שייך גם ניגון זה לכל אחד ואחד מישראל".
יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל.
"ימין ה' רוממה, ימין ה' עושה חיל" - ניגון קדוש שהיה מושר בפי הרבי הצמח צדק מליובאוויטש זצ"ל, בעת אמירת ההלל.
חלקו הראשון של הניגון הוא על מילות ההלל, וחלקו השני מושר ללא מילים, ובכל פעם מושר ביתר התלהבות עוד פעם ועוד פעם.
דַּרְכְּךָ אֶלֹקֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ, לַרָעִים וְלַטּוֹבִים וְהִיא תְּהִילָתֶךָ. לְמַעַנְךָ אֶלֹקֵינוּ עַשֵׂה, וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עַמִידַתֵנוּ – דַּלִּים וְרֵקִים.
אלוקים נתן לנו המון משימות, אבל לקח בחשבון שנסתבך בדרך. הוא יודע כמה קשה לנו, והוא צולל אל תוך נבכי האישיות הצרה שלנו ומבין את הסיטואציה מבפנים. רק בגלל זה אנחנו מסוגלים לבקש ממנו רחמים.
דרכך אלוקינו להאריך אפך – אתה רגיל לא לכעוס עלינו גם כשמגיע לנו. אתה ממתק את הכעס ומגדיל לנו את האשראי. לרעים ולטובים – לרעים אתה ממתין בסבלנות, וגם לטובים: לטובים הקטנים שיכולים לגדול ולהיות טובים הרבה יותר, לטובים שמלאים בזיוף של שביעות רצון עצמית הגורמת להם לדרוך במקום, וגם לטובים המכווצים בדעתם ובטוחים שהם בכלל רעים... על כולם אתה רגיל לחמול.
והיא תהילתך – כשאנחנו מהללים את אלוקים על ניסים ונפלאות, אנחנו פוגשים אותו גדול. כשאנחנו רואים אותו דרך החמלה והרחמים, אנחנו מהללים אותו מזווית שונה, ומודים לו על שעם כל אינסופיותו הוא מתחשב בחולשותינו.
למענך אלוקינו עשה, ולא לנו – פדיחה שנצדיק את הפאשלות שלנו ושנבקש את רחמיך למעננו, מי אנחנו בכלל?! אבל אתה אוהב אותנו באמת. הסיפור שלנו נוגע לך באופן אישי, נכון? אז תעשה את הטובה הזאת למענך, למען אהבתך. ראה עמידתנו דלים וריקים – מולך אנחנו חשופים לחלוטין. תראה אותנו, מוכנים להודות בהיותנו פגיעים וחלשים, דלים וריקים. אנחנו מקלפים את הפוזה שלנו, ומייחלים שתסכים להיכנס לתוכנו.
כשאנחנו מלאים, אין מקום בלב שלנו לאף אחד. כשאנחנו ריקים, הלב נפתח, הרבה רעל מתנקז החוצה, וקרן אור זכה חודרת פנימה.
והריקותי לכם ברכה עד בלי די
עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
יאללה תשמחו קצת, יא מדוכאים. לא הכל על הכתפיים שלכם. הקדוש ברוך הוא מוריד שפע מלמעלה והוא עושה את זה הרבה ובכיף.
סצנה מצחיקה: אנחנו כבר תשושים, לוחשים בשובע "די, די" והוא פשוט ממשיך לרוקן עלינו דליים של ברכה.
כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, העולם שנולד התרחב והתפשט ללא גבול עד שהבורא ראה שהוא חייב להגביל את העולם והכריז "די!"
אם לנסח את זה שלילי: נוצרנו מתוסכלים, קרועים בין הפוטנציאל האינסופי של החיים לבין הגבולות שתוקעים אותנו. גבולות מתסכלים אותנו למרות שאיננו יכולים בלעדיהם.
"עד בלי די" זה החלום שלנו, אהבה עד בלי די, שמחה ללא גבול, שלא ייגמר לעולם, עיר ללא הפסקה, אכול כפי יכולתך, הרים של כסף... אבל האין־גבול עושה לנו לא טוב. כשאנחנו עפים על עצמנו, הטיסה עלולה להסתיים בהתרסקות.
למרות זאת, מבטיח לנו אלוקים ברכה עד בלי די. זה יהיה בלי גבול אבל זה יעשה לנו טוב. לגוף יש סוף, לנשמה אין. הנשמה תצליח בסוף להתמתח ולהצמיח את החיים למימדים האמיתיים אליהם נועדנו.
מרחבים כבירים מחכים לנו, והשמחה היא דוגמה לכך: אם עודף אוכל עושה כאב בטן, אם כסף יכול לשבש מערכות יחסים ואהבה מטורפת עלולה להפוך לסופר-אגו, הרי שהשמחה עובדת לפי כללים אחרים. שמחה פורצת גבולות ומדבקת, מעצימה את עצמה ועושה טוב לכולם, אין יותר מדי שמח, תמיד יהיה עוד.