"עם צאת יום הכיפורים", סיפר הרבי מלובביץ', "התפזר הקהל לאור הלבנה לביתו, ובית הכנסת נשאר ריק. רק איש אחד התקשה להיפרד מקדושת היום. הוא נשען על אחד השולחנות, והתחיל לפזם בניגון געגועים מילים מתוך 'שיר הכבוד', הנודע בייחודיותו וקדושתו: 'אנעים זמירות, ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג'. עיניו נעצמו ונפשו שרה באהבה, הוא ליטף את המילים העורגות, הכוספות אל על, עד ש... נפתחה הדלת וקרני שמש חדרו לבית הכנסת.
לנגד עיניהם המשתאות של המשכימים לתפילת שחרית ניצב יהודי ששכח לאכול, שכח לישון ושכח להתאושש מצום יום הכיפורים". חוקי התורה ופרטי המצוות מצפינים את הציר הפנימי שלהם, שהוא אהבה טהורה. אהבה שקטה, אהבה מרגשת, אהבה כאש ואהבה כמים. תרי"ג המצוות הן תרי"ג נחלים של אהבה. גם אם לעיתים נדמה לנו, אנחנו לא באמת זרים. אנחנו מוזמנים לפתוח את הלב, ולהאזין בשקט לניגונו של הסוד המתחולל בקרבנו. "נפשי חמדה בצל ידך, לדעת כל רז סודך".
